רגע לפני סיום שנת הלימודים שעבור הרבה ילדים והורים זהו מאורע מרגש, המסכם סיום שנה מלאה בחוויות טובות ,אני רוצה להשמיע את קולם וכאבם של הרבה ילדים ומשפחותיהם שחוו בדיוק את ההפך,שהשפלות, אי הבנה ,אי צדק,"עונשים חינוכיים" היו חלק מהתוכנית הלימודית השנתית .
כל יום בעבודתי במסגרות השונות, בקליניקה הפרטית ומניסיוני עם ילדים עם קשיים בפן האישי והמקצועי, אני יכולה לספר על ההתמודדות והחוויה המתסכלת, שעבור ילדים והורים רבים מגיעה לסיומה בסוף כל שנת הלימודים ומתחדשת לרוב בתחילת שנה. סוף שנת הלימודים מהווה יציאה לחרות מהחרדות היומיומיות של איך יגמרו היום הלימודים - האם יתקשרו מבית הספר? איזו הקלה מרגישים מול הלחץ היומי בהם התמודדו הילדים והוריהם, מול הטענות של המורות שלפעמים מוצדקות, חוסר ההבנה ויכולת ההתמודדות של מערכות החינוך ,לפעמים אפילו תחת איומים של המערכת ודרישות קשות למציאת פיתרון מיידי של הקשיים של הילד מצד ההורים ,בלי לנסות לקחת בעצמם חלק בהתמודדות ולעיטים גם בלי להתחשב ברגשות ההורים.
אני רוצה לומר לכל ההורים המשתפים פעולה עם בית הספר, שקשובים לפניות המערכת שאסור להרים ידיים, שחייבים להיות שם כדי להגן ולשמור על הבריאות הנפשית של הילד.
יש בתי ספר רגילים של משרד החינוך (לצערי מעטים) ששמו לעצמם מטרה לקדם ילדים שמתקשים, לדאוג להם ולטפח אותם ולהשאיר אותם בתוך מערכת החינוך הרגילה מתוך אמונה ,לשם כך חלק מהמורים עברו הכשרה/השתלמויות ואף הוכנסו תוכניות לימודיות חדשניות (אני פעילה באחד מהם). יש בתי ספר שיש בהם כוונות טובות אך חסרים להם הבנה וכלים להתמודדות, ויש גם בתי ספר שמראש לא מסוגלים להתמודד עקב סיבות שונות. בשנים האחרונות קמו יוזמות פרטיות רבות, רובן יוזמות של הורים שהקימו בתי ספר בעלי "אג'נדות שונות" חלקם מוכרים על ידי משרד החינוך וחלקם בתהליך הכרות,לחלקם אף המשכיות לחטיבה .
כהורים ,חשוב לדעת ולא לקחת הכל כמובן מאליו. אחריותנו כהורים היא לבדוק אם מערכת החינוך בה נמצא ילדנו היא הכי טובה עבורו. כוונתי היא כאשר הילד מגלה קשיי למידה, כאשר הילד שלנו מאבד את הברק בעיניים, כאשר הוא כבר לא רוצה ללכת לבית הספר, כשהוא ניראה מתוסכל, עצבני ,כעוס וכאשר התנהגותו משתנה באופן חד.
לא!, התנהגויות אלו של ילד אינן טבעיות! זה קורה כאשר הילד מרגיש שלמקום אליו הוא הולך מידי בקר הופך להיות מקום מאיים, מקום שמראה לו כמה הוא לא מוצלח, חכם, אהוב מקום שלא מתווך לו מצבים אבל כן שופט אותו.
עלינו כהורים לבדוק האם המערכת ובעיקר מחנכת הכיתה מספיק תומכת, מבינה, קשובה וגמישה לילד שלנו למרות שישנם עוד הרבה ילדים.
עלינו כהורים לשתף פעולה עם המורה/הגננת אבל יחד עם זאת לתמוך ולהגן על זכויות הילד שלנו.
עלינו כהורים לשמור על דרך התבטאות מכובדת כלפי אנשי החינוך כאשר אנו מדברים ליד ילדינו, אם נזלזל או נדבר בצורה לא מכובדת גם ילדינו ינהגו כך, אבל על זה הם יענשו.
מותר ומומלץ להביע הסתייגות מול אנשי חינוך על יחס לא הולם, לא הוגן ,פרשנויות לא נכונות, מילים או מעשים שלפי דעתכם אינם מתאימים או מכבדים את ילדכם, אך אל תעשו זאת בפני הילד. עשו זאת בשיחה אישית ביניכם ובין איש החינוך. אל תשתפו את הילד בתוכן השיחה!!
אל אנשי חינוך ,מורים, גננות, מנהלות שביניכם שאני מאוד מעריכה ומכבדת. הילדים שמולכם הם הרבה יותר משם וציון על גבי נייר, הם נפשות שמחפשות את מקומם בעולם ,לחלקם המשימה לא קלה ,התסכול וחוסר האונים משפיע לעיתים קרובות על התנהגותם בכיתה. העומס שמופעל עליכם בניהול כיתה עם 35-41 ילד הוא גדול על סף בלתי נתפס, אולי המילים והרעיונות שבהמשך יסייעו לך ולהם. בדקתי אצל הרבה מורות וגננות והם הרגישו שיפור באווירה בכיתה כתוצאה מהתרגילים ושינוי החשיבה. לפני הכל התבוננו במה אפשר לסייע לו, להקל עליו בהרגשה או במשימות. איך אפשר להתקרב אל הנשמה שבו לפני התלמיד שבו !
נדרשים רצון, פתיחות ושינוי בחשיבה, תעצרו שיעור למשך לחמש דקות כאשר אתם רואים חוסר קשב ותנועתיות של כמה מילדי הכתה "שמפריעים" להעביר את השיעור .
היו קשובים לפניות שלהם לחלק גדול מהילדים ישנם קשיים בהבנת מצבים והם זקוקים לתיווך שלכם. צעקות, עונשים אינם עוזרים לא בטווח הקצר וגם לא בטווח הארוך.
לסיום יש לזכור מחנכים יקרים שילדים מגיעים כל יום לבית הספר כדי להצליח ולא כדי להפריע!!!
ציפי כץ – תרפיסטית נוירו התפתחותית תפקודית המשפרת תפקודים בילדים, נוער ומבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז, לקויות למידה והפרעה בויסות חושי.השילוב של גישות עבודה שונות שהותאמו במיוחד לצרכים הספציפיים של כל אחד מהילדים, הביא לשיפור משמעותי בתפקוד ולמימוש מכסימלי של הפוטנציאל שלהם בזמן קצר.אני מעניקה למטופלים/מתאמנים צרור מפתחות שיעזרו להם לאורך החיים, והמפתחות הם שלהם גם כאשר הם כבר לא בטיפולי."כל מי שאי פעם בנה גן עדן חדש, שאב את הכוחות לכך מהגיהנום הפרטי שלו"
